<h1>ספר החינוך מצוה תקע"ט</h1>
<h2>דף קס.</h2>
שנצטוינו כשנרצה לגרש נשותינו לגרש אותן בכתב, ועל זה הכתב יאמר הכתוב ספר כריתות, והוא שיקראו אותו רבותינו זכרונם לברכה גט, וכמו כן המתרגם תרגם ספר זה גט, ועל זה נאמר [דברים כ"ד] וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו. משרשי המצוה לפי שהאשה נבראת לעזר לאדם והיא לו כאחד מכלי חמדתו, וכענין שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין כ"ב ע"ב] אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, ואחר שכן היה מרצונו ברוך הוא שכל זמן שיקוץ נפשו בכלי הזה שיוציאנו מביתו, ומן הטעם הזה יש מרבותינו שיאמרו בגמר[א] גיטין [צ' ע"א] שאפילו הקדיחה תבשילו יכול לגרשה, כלומר מפני דבר קטן אחר שאינה לו אלא ככלי יקר שבבית, ומהם שיאמרו כי מהיות הכלי הזה בצלמו בדמותו וחננה האל לצרכו ולכבודו, עינים לראות ואזנים לשמוע ונפש שכלית, אין ראוי להוציאה ולשלחה מעליו כי אם בטענה גדולה, וכענין שאמר הכתוב כי מצא בה ערות דבר, אבל מכל מקום דברי הכל שכשמצא בה דבר גדול שראוי לגרשה מן הטעם שזכרתי, שהיא לא נבראת אלא בשבילו, ואחר שהיא לו מורת רוח ונפשו קצה בה אין הכרח עליו להיות אתה על כל פנים כאשר יעשו קצת מן האומות שיכרתו ברית עם האשה ברית חזקה עד שאול תחתית ולא תירא על הפירוד, ואם תעשה לעיניו הזימה ותחריב כל אשר בבית ותבעיר באש כל אשר לו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית, ואמנם צותנו התורה בשלחנו אותה לבלתי שלחה בדבור לבד פן יהיה לנו זה לאבן נגף ולצור מכשול להיות זמה בתוך עמנו, שתטעון המזנה על בעלה כי הוא גרשה ממנו, גם יהיה מעשה הגירושין מצוי הרבה, אכן עתה שנתחייבנו לכתוב הדברים בספר והעד עדים צריכה להראות שטר כל הטוענת גירושין, ועוד תועלת בדבר כי בתוך כך תנוח חמת האיש לפעמים וינחם מלגרש אותה, וגדול השלום. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהגט שזכרנו צריך האיש ליתנו ביד האשה או ביד שלוחה ששלוחו של אדם כמותו, וכן יכול ליתנו לתוך חצירה ומתגרשת בכך, והוא שתהא עומדת שם בתוך רשותה לפי שהגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו, ומה שאמרו גם כן שזה שכתב בתורה וכתב לה ספר כריתות אין כוונת הכתוב שיכתוב הוא בידו אלא אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב וליתן לה ואחד הנותן בידה או שאמר לאחר ליתן לה, לא נאמר וכתב אלא להודיע שאין מתגרשת אלא בכתב, ולא נאמר ונתן אלא לומר שלא תקח מעצמה. והאומר לשנים כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לה והרי אלו שלוחיו והן הן עדיו ואי אפשר לנתינת גט בלא עדים, שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר, ואי אפשר שתהיה זו ערוה היום והבא עליה במיתת בית דין ולמחר תהי מותרת בלא עדים, ולפיכך אמרו זכרונם לברכה שאם נתן לה גט בינו לבינה ואפילו בעד אחד שאינו גט כלל, ובמה דברים אמורים בכתב ידי סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד הרי זה גט פסול, ולפנינו נבאר בעזרת השם מה בין גט פסול לשאינו גט כלל.
ועשרה דברים הם הנקראין עקרי גירושין מן התורה ואלו הן. א'. שלא יגרש האיש אלא ברצונו, ומהן שכופין אותו על ידי ישראל עד שיאמרו רוצה אני. ב'. ושיגרש בכתב ולא בדבר אחר. ג'. ושיהיה ענין הכתב שגירשה והסירה מקניינו. ד'. ושיהיה ענינו דבר הכורת בינו לבינה. ה'. ושיהא נכתב לשמה. ו'. שלא יהיה הגט מחוסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינתו. ז'. ושיתננו לה. ח'. ושיתננו לה בפני עדים. ט'. ושיתננו לה בתורת גירושין. י'. ושיהיה הבעל או שלוחו הוא שיתננו לה. וכל אלו מבוארין במשמעות הכתוב. ושאר הדברים שבגט כגון הזמן וחתימת העדים וכיוצא בהן הכל מדברי סופרים. ועיקרו של גט הוא שיאמר האיש לאשה אני פלוני מגרש אותך פלונית שהיית אשתי קודם מעשה גט זה, והרי את מותרת לכל אדם. ומכל מקום נהגו כל ישראל לכתוב הגט בלשון ארמי, אף על פי שמותר לכתבו בכל לשון לכתחילה.
וזהו נוסח הגט שנהגו בו הכל בארצינו. ביום פלוני בשבת כך וכך ימים לירח פלוני, ואם עשו ראש חדש שני ימים אומרים בכך וכך ליום החדש הראשון או לשני, מפני שגט מאוחר פסול מה שאין כן בשאר שטרות, בשנת כך וכך ליצירה למניינא דרגילנא למימני ביה במקום פלוני איך אנא פלוני בן פלוני דממקום פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותריכית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני דממקום פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתייכי די הוית אינתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי לייכי דתהוייין רשאה ושלטאה בנפשייכי למיהך לאתנסבא לכל גבר דתצבייין ואנש לא ימחה בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מינאי ספר תירוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל. והעדים חותמין מלמטה. ונהגו העם לכותבו בי"ב שיטין כמנין גט. ובשיטה האחרונה כותבין כדת משה וישראל לבד, וכמו כן גט שחרור גם כן כותבין בי"ב שיטין.
ונוסח גט שחרור כנוסח הנזכר לבד לשון השחרור שמשנין בו וזהו. בכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת פלונית לבריאת עולים למניין שאנו מונין כאן במקום פלוני דיתיב על נהר פלוני או על כיף ימא איך אנא פלוני בן פלוני וכל שום אחרן וחניכא וכולי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושחררית ושבקית יתיך ליך אנת פלוני הדר עכשיו במקום פלוני וכל שום וחניכא דאית ליך ולאתריך דהוית עבדי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ושחררית יתיך ליך דיתהוייין רשאה ושלטאה בנפשיך ואינש לא ימחה בידיך מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי אנת לעצמיך והרי את בן חורין ותשתרי את וזרעיך למיעל בקהלה דישראל ורשו דאנשי לית עלך ועל זרעך ודין דיהוי' ליך מינאי ספר שחרורין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל, וכותבין כדת משה וישראל בשיטה אחרונה, וחותמין העדים, ומנהג לעולם להזהיר המגרש שיבטל כל מודעא ומודעא דמודעא, ואומרים לו שיאמר כתבו גט זה לשם אשתי פלונית ומעמידין אותו שם על הסופר, ומכל מקום אם הלך לו אחר שצוה לכתוב הגט ולחתום ולתת נותנין אותו, ואין חוששין למיתה כי נעמיד אותו בחזקת חי. והזהירונו זכרונם לברכה שלא יכתוב בגט ודן ביו"ד שמא יקרא הקורא ודין, ויהיה המשמע כלומר משפט יהיה ביני ובינך, והגט צריך לשון ברור מבלי ספק, וכמו כן אמרו שלא יכתוב אגרת ביו"ד שמא יקרא הקורא אי גרת, כלומר אם זינת, ולא יכתוב למהך ביו"ד שמא יקרא הקורא לי מהך, כלומר לי שחוק, ולא יכתוב תהוייין ותצבייין בשתי יו"דין שמא יקרא הקורא תהויין תצביין, כלומר שהוא מדבר עם שתי נשים ונמצא שאינו מגרש לזו אלא לשתים אחרות, וכן יאריך בוי"ו דתירוכין ושבוקין שמא תדמה ליו"ד ויהיה משמעו תריכית ושביקית, כלומר שהיא שבקה אותו, ועל דרך זו צריכין להזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב לגט שלא יהיה בו משמע שני ענינים. וכמו כן צריך הכותב להזהר בכתיבה שתהיה כתב מבואר עד שידעו לקרותו הקטנים שאינם לא סכלים ולא נבונים, ויכול לכותבו בכל לשון ובכל כתב ובלבד שיהיה הלשון והכתב ברור על הענין שזכרנו, וכבר נהגו ישראל לכתבו בלשון ארמי ובכתב אשורי.
והנה אכתוב לך בני מעט בכאן בנוסח שטרות דעלמא, ואף על פי שאין זה מכלל המצוה ומענינה, שם גט שדברנו עליו שם כולל הוא לכל שטר ומן השם הוא זה. תחלת כל דבר אומר שראוי לכל עדים כשרים לחקור ולהבין עיקרי הדברים שיעידו עליהם מאי זה ענין שיהיה ושיודיעו לבעלי הדבר שיעידו להן בלשון ברור כל התנאים שביניהם, ויחזרו לפניהם כל הדברים עד שישכילו אותם יפה, ולא כאשר יעשו העדים הסכלים המפשיטים גלמות בני אדם ונכסיהם וקניינם בזנב גלימתם שלוחשים מעט באזני ההמון הטפשים וטרם יודיעום ויבינו עיקרי התנאים הולכין וכותבין וחותמין כטוב בעיניהם עליהם עד שיוציאו אותם נקיים מנכסיהם, ואנחנו עם הקודש לא כן נתן לנו יי' אלהינו לעשות שום דבר כי אם בדרך אמת, ועל כן נכפלה האזהרה על האונאות בתורה שלשה פעמים כדכתיב ולא תונו איש את עמיתו בשלשה מקומות, ורבותינו זכרונם לברכה גם כן הודיעונו בכמה מקומות בגמרא לקיים כל דבר אחר אמתת הענינים וכדעת המוכרים והלוקחים, ולא נטה הדין כולו אחר הדבורים כי אם אחר כוונת האנשים בהיות לנו כוונתם ברורה, וכענין שאמרו זכרונם לברכה בכתובות בפרק אלמנה ניזונת זבין ולא איצטריכו ליה זוזי דהדרי זביני והוא דגלי אדעתיה דמשום דצריך להו לזוזי למעבד בהו כך וכך הוא דמזבן, ואמרינן נמי בקידושין בפרק האיש מקדש בו ובשלוחו [נ' ע"א] ההוא גברא דזבנינהו לנכסי אדעתא למיסק לארץ ישראל סליק ולא אתדר ליה אמר רבא כל דסליק אדעתא למהדר ולא אתדר ליה, כלומר והדרי זביני, הנה שדעתם לומר שיגמרו המעשים כולן אחר האמת וכוונת העושים, והוא דרך ישרה שיבור לו האדם ובה יצליח בכל מעשיו.
הנוסח הנהוג בכל שטרי מכירות ומתנות זכיות ומחילות בינינו כך הוא. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמר לנו פלוני בן פלוני היו עלי עדים וקנו ממני ותנו לו לרבי פלוני בר פלוני להיות לו לראיה ולזכות מחמת שנטלתי ושקבלתי מידו כך וכך מעות ומכרתי לו בהם כרם או שדה או בית פלוני כמו שמסומן וממוצר בסימניו ובמיצריו, ואלו הן מצירי אותו מקום מצר פלוני כן ומצר פלוני וכולי, עד שממצר אותו מארבע רוחותיו, כל מה שיש תוך מצרים אלו מכרתי אני פלוני מכירה גמורה בקניין גמור מעכשיו בממון הנזכר וכולי, ואחר כך מזכיר בפרט עניני אותו המקום כגון עצים ואבנים קורות וקירות ותקראות וכל זה לשופרא דשטרא, וצריך להזכיר עומקא ורומא, וכמו כן נהגו עכשיו לכתוב בשטרי חוב על מנת שלא תשמיטנו בשביעית דאי לא שביעית תהיה משמטת, דקימא לן שמטת כספים נוהגת בחוצה לארץ מדרבנן כמו שכתבתי למעלה [מצוה תע"ז]. ועוד אמרו זכרונם לברכה בענין זה של שטרות דלא לכתוב איניש מחשבון שלשה עד עשרה בסוף שטה דילמא מזייף וכתוב משלשה שלשים ומארבעה ארבעים ומחמשה חמשים וכולי, ואי איתרמי ליה בסוף שטה נהדרה תרי תלתא זימני ואפשר דמתרמי ליה באמצע שטה, וכן אמרו בענין זה [ב"ב קס"ה ע"ב] שאם כתוב בשטר מלמעלה מנה ומלמטה מאתים או בהפך שהכל הולך אחר התחתון, וכן אמרו [שם קס"ז ע"ב] שכותבין שטר למוכר או ללוה אף על פי שאין הלוקח או המלוה עמו, אבל אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות ושטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם. ואמר רב יצחק בר יוסף בפרק גט פשוט [קס"א ע"ב] שכל המחקין כולן צריך איניש למכתב קיומייהו וצריך גם כן לחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה לפי שאין למדין משטה אחרונה, ומפני כן אם הרחיקו העדים מן הכתב שטה אחת כשר, וזה שנהגו לכתוב הכל שריר וקיים בשטה אחרונה מפני שהלשון זה אינו מעכב בשטר ואפילו אם לא נלמוד ממנו אין בכך כלום, ואמר רבא שם [קס"ג ע"א] ששטר הבא הוא ועידיו על המחק שכשר, ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק אינו דומה וכולי, ואמר רב שישא בריה דרב אידי בפרק הזהב [ב"מ מ"ז ע"א] דכתבינן בשטרות וקנינא מניה במנא דכשר למקנייא ביה, במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות, דכשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין במריקה, למקנייא לאפוקי מדלוי דאמר בכליו של מקנה, ורב ואיתימא רב אשי אמר דכשר למעוטי איסורי הנאה.
ונוסח שטר חזקה כך הוא, בפנינו אנו עדים חתומי מטה וכולי נתן פלוני לפלוני מפתחות מקום פלוני שמכר לו כמו שכתוב וחתום בשטר המכירה שעשה לו שעידיו פלוני ופלוני ובפנינו אנו עדים אמר לו פלוני לפלוני לך חזיק וקני ורבי פלוני הנזכר פתח ונעל בפנינו והחזיק בו חזקה גמורה ומה שהיה בזמן פלוני. נוסח שטר מכירת חוב, אני פלוני מוכר לך פלוני שטר חוב פלוני שחייב לי פלוני שהוא מחזיק כן וכן ותזכה בו ובכל שעבודו בכח שטר זה ובמסירת השטר, ואם אין השטר בידם מזכה אותו בה אגב ארבע אמות קרקע, וכל מלוה על פה אמרו זכרונם לברכה שאינה נקנית כי אם במעמד שלשתן, וזה מתלת מילי שאמרו זכרונם לברכה [גיטין י"ד ע"א] שהן הלכתא בלא טעמא. נוסח שטר צוואה, אנו עדים חתומי מטה נכנסנו אצל רבי פלוני לבקרו ומצאנוהו חולה ומוטל במטה, ודבריו מכוונים בפיו ודעתו מיושבת עליו להשיב על הן הן ועל לאו לאו, ואמר לנו הריני חולה ומתירא שמא אמות מחולי זה בבקשה מכם היו עידי צוואתי והריני מצוה בפניכם מחמת מיתה ונותן אני לבני פלוני כן וכן ולבני האחר כן ולפלוני כן וכן, ואחר כל דבריו כותבין כל זה צוה בפנינו רבי פלוני הנזכר מחמת מיתה וידענו בבירור שמתוך אותו חולי נפטר לבית עולמו וחיים לנו ולכל ישראל הניח. נוסח שטר קיום בית דין, במותב תלתא כחדא הוינא כד הנפק שטרא דנא קדמנא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא ואיתברר לנא חתימות ידא דסהדייא אלין דחתימין לעיל בשטרא דנא דהיא היא חתימות ידיהון ואשרנוהי וקיימנוהו כדחזי והרי הוא מאושר ומקויים, וחותמין שמותיהם. ויתר רובי הפרטים היוצאים בעניני הגט ובשאר שטרות מבוארים במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת גיטין ובבבא בתרא בפרק גט פשוט ובקצת מקומות בתלמוד בפיזור. ונוהגת מצות גיטין בכל מקום ובכל זמן, ועובר על זה וגירש את אשתו ולא כתב לה הגט כמצות התורה וכענין שפירשו חכמינו זכרונם לברכה בטל עשה זה ועונשו גדול מאד לפי שדינה כאשת איש והוא מחזיק אותה כמגורשת, ועונש אשת איש ידוע כי הוא מן העבירות החמורות בתורה יותר.
